ג'ניפר רוג'יאן, מעצבת התלבושות של הסדרה "בנות" רצתה שהבנות בסדרה ילבשו בגדים שהדמויות יוכלו להרשות לעצמן. לשם כך, היא פנתה לרשתות "עממיות" כמו זארה, H&M ואורבן אאוטפיטרס וכתוצאה אני חולקת מספר פריטים בארון עם דמויות טלוויזיוניות. האמת היא שעממי היא הגדרה בעייתית, במיוחד לאור פער המחירים בין ארצות הברית וישראל בהקשר זה, כך שמונח מדויק יותר הוא רשתות נגישות שמתרגמות טרנדים עכשוויים במחירים זעומים לעומת מעצבי על. בארון האישי שלי יש את החולצה הלבנה עם הדפס הפרפרים השחורים מזארה ששושנה לובשת כשהיא חוזה בטעות בג'סה שוכבת עם אקס, את השמלה בצבע ירוק מנטה ששושנה לובשת כשהיא רואה את ריי במסיבה אחרי ששכבו ומנסה להתנהג כאילו זה לא מפריע לה ואת הקרדיגן בצבע בז' עם הדפס עגבניות שהאנה לובשת בפרק שהיא מתחילה לעבוד בו במשרד עם הבוס שאוהב לעסות את החזה של עובדותיו.
כמובן שמי שבאמת הייתי רוצה לחלוק איתה בגדים היא ג'סה. זה בעצם הסוד למכירת בגדים, כשאנחנו עוטות על עצמנו בגד אנחנו מאמצות גם פרסונה, דימוי של מי שהיינו רוצות להיות. קצת הופתעתי לגלות שאני יותר שושנה מג'סה, יותר האנה ממרני. כשסקס והעיר הגדולה הייתה בפריחתה כל קבוצת בנות מצאה את עצמה באיזשהו שלב מגיעה לדיון על מי בקבוצה דומה לאיזו דמות. האפיון של הדמויות התבטא במידה רבה בלבוש שלהן. קארי הייתה רומנטית ואופנתית, כזו שלוקחת סיכונים. סמנתה הייתה הסקסית, הנועזת. מירנדה עברה מללבוש חליפות עורכת דין משעממות ללבוש יותר נשי ומחמיא ככל שהסדרה התקדמה ושרלוט תמיד הייתה קלאסית ומתוקה. לנה דנהאם יוצרת הסדרה והשחקנית שמשחקת את האנה הייתה ודאי מודעת להשוואה הבלתי נמנעת בין השתיים וכך בחדר של שושנה יש פוסטר של הסרט הראשון שנעשה על פי הסדרה ושושנה נושאת את המונולוג הבא (לג'סה): " את בהחלט כמו קארי עם כמה אספקטים של סמנת'ה עם שיער של שרלוט. זה שילוב טוב. אני חושבת שאני בהחלט קארי בלב אבל לפעמים סמנת'ה יוצאת וכשאני בלימודים אני מנסה לשים על עצמי את הכובע של מירנדה".
גם לדמויות של "בנות" יש סגנון שמושפע מהאישיות של כל אישה. יש את ג'סה שהיא הרפתקנית ונועזת, הסגנון שלה הוא אקלקטי ובהיעדר מילה מתאימה יותר, מגניב. לעבודה כבייביסיטר היא לובשת שמלה לבנה ארוכה ושקופה ומתחתיה חזייה ותחתונים ורודים. כששושנה אומרת לה שאולי זה לא מתאים היא אומרת לה "אבל זה מגיע לרצפה". התשובה של שושנה היא שאפשר לראות את הפופיק שלה. במספר מהפרקים היא לובשת קימונו ואני חצי מתביישת להודות שרצתי לקנות גם אני. שושנה היא מתוקה, אולי יותר מדי וקצת מוזרה. היא לובשת לרוב שמלות או טרנינגים. למסיבה אצל האנה היא לובשת שמלה בצבע ירוק מנטה ומוסיפה לה אביזר שיער מיושן-חדש דמוי כובע קטן עם נוצה וטול. שני הפריטים חמודים כל אחד בפני עצמו אבל השילוב שלהם מוזר. לעומת זאת האנסמבל תואם את איך ששושנה מתנהגת כשהיא רואה את ריי לראשונה מאז שכבו וכנראה לאור העובדה שהוא לא מעוניין לצאת עימה. ריי ניגש לשושנה ואומר לה "היי", והיא משיבה "שלום, להתראות". הדרמטיות במעמד מגוחכת כי שושנה פשוט מסתובבת ועדיין עומדת שם ולא הולכת ממנו או מהמסיבה. מרני, תמיד עם שיער מושלם ותכשיטים קלאסיים, מתלבשת בשמלות מונוכרומטיות מעוצבות להפליא שאין להן אף אמירה אישית ולעומתה האנה, כל כולה אמירה אישית לובשת כל מה שבא ליד. בתקופה בה חוסר התאמה היא ההתאמה האולטימטיבית האנה על כל הניגודים והמוזרויות החביבות היא ילדת הכרזה למה זה חוסר התאמה מתואמת. המלתחה של האנה מורכבת מהרבה הדפסים, ממשבצות עד הדפסים של תוכים, משמלות מיושנות וגם שמלה או שתיים שאפילו אני הייתי מוכנה ללבוש. מה שטוב בהאנה ובסגנון שלה הוא שפשוט לא אכפת לה. לדוגמא, בחתונה של ג'סה היא אומרת לשאר הבנות" תראו! הנעליים שלי מתאימות לשמלה… בערך". האנה מודעת לעצמה אבל בוחרת שלא להשתנות, לפחות באספקט הזה.
בסדרה הכמיהה לבגדים ומה שהם מייצגים ואומרים עלינו באה לידי ביטוי בטקסט עצמו. כשמרני הולכת לחפש עבודה אחרי שהיא מפוטרת מהגלריה בה עבדה (סליחה, לא מפוטרת אלא עוברת שינוי, ביטוי שאמה של מרני משכנעת אותה להגיד במקום הביטוי הראשון, שמרמז שמישהו לא רצה בך) היא מגיעה לראיון ונשאלת על ידי המראיינת שלא מעוניינת לתת לה את המשרה מאיפה החליפה שלה. החליפה מקבלת מעין חיים משל עצמה. כשהמראיינת מונה את הכישורים של מרני היא אומרת: "ברור שאת אישה צעירה חכמה, מוכשרת ומושכת ויש לך את החליפה הזאת! איפה אפשר להשיג חליפה כזאת?". נדמה שבשלב זה החליפה מעפילה על הלובשת אותה. חלק מהבלבול של מרני לאורך העונה השנייה מתבטא באובדן הקו הקלאסי אך משמים שלה ("כל מה שיש לי הוא כזה בסיסי") וחיפוש אחר משהו אחר. חיפוש יכול להביא גם לטעויות אופנתיות וכך מרני לובשת מעין שמלת פלסטיק שקופה אווונגרדית מעל חזייה וחצאית מוזהבות במסיבה שהיא מארחת עבור בות ג'ונת'ן'. האנה לעומתה מגיעה לאותה המסיבה בשמלה כחולה ומעליה מעיל גשם ירוק. כשמרני שואלת את האנה מה היא לובשת היא עונה "אמרו שירד גשם". מרני, בבירור מתביישת בחברתה, לוקחת מהאנה את המעיל ושמה אותו מתחת למעיל אחר- מעוצב יותר וככל הנראה יקר יותר. כשהאנה שואלת את מרני מה היא לובשת היא עונה "סתם שמלה". אבל השמלה של מרני היא לא סתם שמלה, היא סמל למי שהיא רוצה להיות, למי שיכולה להיות בת זוג של אמן מצליח, לחיים שיכולים להיות להם ביחד: "אני מעריצה של העבודה שלך ואני אוהבת כל דבר בחיים שלך ואני לובשת את השמלה הזאת ואני אוהבת את הבית שלך". ההתפכחות מגיעה כשהיא מגלה שבעוד שהיא חשבה שהיא החברה של האמן הוא חשב שהיא רק עבדה עבורו ושכבה עמו. השיחה ביניהם עוזרת לה להבין שהיא התאהבה ברעיון של בות' ג'ונת'ן והיא חוזרת לחיים שלה, בהם לשמלה אין מקום והיא צריכה להוריד אותה כדי להיות מסוגלת לנסוע ברכבת התחתית (בבגדים תחתונים מוזהבים).
אם בסקס והעיר הגדולה השתוקקנו לבגדים ולנעליים ובוא נודה על האמת לחיים של הדמויות, ב"בנות" התמונה היא יותר מורכבת. יש אספקטים מסוימים שאנחנו יכולים לקנא בהם אך הסדרה מורכבת גם מהרבה דברים שאיננו מעוניינים בהם בחיינו, כאלה שנחמד שהם נשארים על המסך. לג'סה יש אולי אומץ ללבוש שמלה מטורפת מנוצות שחורות למסיבה אבל אותו אומץ גם מביא אותה להינשא לבחור שהיא בקושי מכירה ולהתגרש ממנו זמן קצר לאחר מכן. בכל מקרה, משהו מהאומץ הזה שכל אחת מהבנות ניחנת בו מדבק וצריך קצת אומץ כדי לראות את הסדרה ולהתמודד עם המבט המפוקח שהיא מציעה על הנושאים שמעסיקים אותנו; אהבה, קשרים, חברות, כסף ,יחסים עם ההורים וכן, בגדים ודימוי עצמי.
