נקודת מפגש- צילום אנשים לבלוג Taking Pictures of Strangers

There's a fine line between showing curiosity to those around you and simply staring at
people. I sometimes feel like I'm only doing so so in not crossing that line. If I ever witness a burglary I probably couldn't tell you how tall was the burglar or what kind of car they drove. I always notice the clothes though. Be it new or old, brand name or plain, how it was cut and stitched. Roaming the world I see earrings and scarves, stripes and prints.

It's like flirting. First you casually look over. Then again. Then again. Each undiscerned look reveals some detail that I love- a colorful print on a sock, unique shoes (I'm really into espadrilles and moccasins these days) an interesting silhouette.

I used to be very shy. Friends who didn't know me back then refuse to accept his fact but there you go. Certain situations trigger a relapse so sometimes walking over to a stranger and asking them to take their picture can be hard. The Israeli author David Grossman calls this phenomenon "a shy person's show off" in his book Someone To Run With. When you act out as if something you're struggling with is trivial. At any rate, I've gotten to meet some very interesting and talented people this way. You can tell when someone loves to dress up if you look closely at their clothes, but I take a minute to consider if they seem open minded. Nice. Some people enjoy sharing the stories of their garments and where they got them. Others, a bit embarrassed in the lime light want it to be over.

The slide show exhibits some old photos I didn't share before, and some photos from the opening of Bezalel Academy of Arts' graduates' exhibition. I felt privileged to chat with some fresh graduates and take their picture next to their work. I've seen so much talent. Hope they all find their artistic way in the commercial world as well.

יש גבול דק בין סקרנות לעולם שמסביבך ובין בהייה באנשים. לפעמים אני תוהה עד כמה אני מצליחה לעמוד בו. סביר להניח שאם אחזה בשוד בנק לא יהיה לי מושג כמה גבוה היה השודד או באיזו מכונית הוא נסע, אבל אני תמיד שמה לב לבגדים. חדש ישן, מותג או לא, תיפור וגיזרה. הולכת בעולם ורואה עגילים וצעיפים, חולצות פסים והדפסים.

כמו פלרטוט. זה מתחיל במבט. ואז עוד עשרה. אבל קטנים ולא מובחנים. כל מבט מגלה פרט אחר שמלהיב אותי- הדפס על גרב, נעליים מיוחדות (בימים אלה אני בעיקר אוהבת אספדרילים/ מוקסינים) גזרה מעניינת.

פעם הייתי ביישנית, עובדה שלרוב אנשים שמכירים אותי כיום מסרבים להאמין לה, אבל היא עדיין נכונה. בכל מקרה בסיטואציות מסוימות זה חוזר כך שללכת ולבקש מאדם זר להצטלם עבור הבלוג יכול להיות קצת קשה לפעמים. דוד גרוסמן מכנה את התופעה בספרו "מישהו לרוץ איתו", "שוויץ של ביישנים". לעשות משהו שקשה לך אבל לא להקרין את זה אלא להיפך, לבוא עם ביטחון ותעוזה.

בכל מקרה יצא לי לפגוש בדרך הזאת הרבה אנשים מעניינים ומוכשרים. אפשר לדעת מתי מישהו אוהב להתלבש לפי הבגדים שלו, אבל אני מקדישה עוד כמה רגעים לשקול אם הוא נראה פתוח, או נחמד. יש אנשים שאוהבים לספר קצת על מאיפה קנו או סיפורים מאחורי. יש כאלה שהמעמד מביך אותם והם רוצים שזה יגמר כבר.

במצגת יש כמה תמונות ישנות שלא יצא לי לפרסם אף פעם, וכמה מפתיחת התערוכה של בוגרי בצלאל לפני מספר שבועות. בתערוכה היה לי הכבוד לפגוש מספר מבוגרי האקדמיה ולצלם אותם ליד התערוכה שלהם. הייתי עדה להמון כישרון. מקווה שימצאו את דרכם האמנותית גם בעולם המסחרי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s