Size Matters

amy

I "only" ever bought two dresses that almost fit me, thinking that now that I'm working out and dieting, they would soon fit me like a glove. The first one was a beautiful wool high waisted overall that I got at a second hand store. It looked like it was taken straight out of the Mad Men wardrobe trailer. It spent several years in the closet before I gave it to my fashionable yet thinner friend having never worn it myself. The second time, my feminist education taking a break at the time, was a couple of weeks ago.

I've mentioned this is the past, but as it's always relevant… in an early season episode of CBS' "The Big Bang Theory", the socially awkward brainy scientist Sheldon Cooper observes a surprising human behavior while estimating the weight of his neighbor Penny: "Is your body mass somehow tied into your self-worth?". So yeah, big shocker that when I finally squeezed into a size 10 (40 European) dress in Topshop I bought it without a second thought. Yesterday after spending about 15 infuriating minutes trying to recreate the miracle and close the zipper all the way through I got so mad at myself, trying to change my body to fit a dress rather than have the dress serve its function and fit MY body. As I haven't worn it and the tag's still on, you could claim that no harm was done and I can just replace the dress. True and false at the same time, as the memory of dancing around my room sucking in my gut and praying to the zipper gods could not leave me soon enough.

Sharp and talented, comic Amy Schumer addressed this very issue in her show "Inside Amy Schumer" (Comedy Central). I bring up Amy's name so much, people around me are starting to wonder if I actually know her. In her show, Schumer addresses issues of body image, ageism, dieting and relationships to name a few. In “New Body” for instance she buys an outfit for her new body which she will have in two weeks while operating on a fitness plan of diet Snapple and a small  house trampoline, one that includes cheat days for muffins. It's challenging to be a confident full figured woman. In fact, strike that- it's challenging to be a confident woman, in a photo-shopped world, a world that worships thinness. Schumer sums up my own thoughts on the matter, serving as mantra for those tough moments of insecurities:

"[Some days] I wake up and I feel like I can't believe anyone has ever had sex with me. Other days, I'm a healthy, strong, beautiful woman. You need to remember those good days when the bad days come. It's something to work on all the time: letting yourself show yourself love….it's a constant battle".

פעמיים בחיים קניתי שמלה שכמעט התאימה לי, מתוך האמונה שעכשיו כשאני עושה ספורט ומקפידה על מה שאני אוכלת, השמלה תתאים בדיוק תוך שנייה. הראשונה מבין השתיים הייתה אוברול צמר עם חצאית בעלת מותן גבוהה שקניתי ביד-שנייה. היא נראתה כאילו גנבתי אותה מהמלתחה של הסדרה Mad Men. השמלה העבירה כמה שנים בארון שלי עד שנתתי אותה לחברתי שהיא גם יותר רזה וגם שותפה לאהבה שלי לאופנה. השמלה השנייה נקנתה לפני כמה שבועות בטופשופ. האידיאולוגיה הפמיניסטית שלי כנראה יצאה להפסקת סיגריה.

בפרק מאחת העונות המוקדמות של "תיאורית המפץ הגדול", הקומדיה מבית CBS, שלדון קופר, המדען הגאון אך המאותגר חברתית שם לב לתופעה חברתית "מפתיעה" כשהוא מעריך את המשקל של שכנתו, פני- "המשקל שלך קשור איכשהו לתחושת הערך העצמי שלך?", אז אני מניחה שזה לא מפתיע שכאשר הצלחתי להידחס לשמלה במידה 40 בטופשופ קניתי אותה בלי מחשבה שנייה. אתמול אחרי רבע שעה מתסכלת במהלכה  ניסיתי לשחזר את הנס ולסגור את הרוכסן, התחלתי לכעוס על עצמי שאני מנסה לשנות את הגוף שלי כד להיכנס לשמלה, במקום שהשמלה תמלא את הפונקציה שלה ותתאים לגוף שלי. מאחר ועוד לא לבשתי אותה ותווית המחיר במקומה אפשר לטעון שזה לא נורא ופשוט להחליף את השמלה.

כן ולא. לא ברור מתי אשכח את הזיכרון שלי רוקדת ברחבי החדר בשיא הקלישאתיות, שואבת את הבטן ומתפללת לאלי הרוכסנים. הקומיקאית איימי שומר החדה והמוכשרת מתייחסת לנושא זה בתוכנית שלה "בתוך איימי שומר" (קומדי סנטרל). אני מזכירה את השם של איימי בתדירות כה גבוהה שאנשים מסביבי מתחילים לתהות אם אני מכירה אותה. בתוכנית, שומר עוסקת בנושאים כמו דימוי גוף, אפליה על בסיס גיל, דיאטות ומערכות יחסים. במערכון "גוף חדש" לדוגמא, היא קונה שמלה לגוף החדש שיהיה לה בעוד שבועיים כתוצאה של דיאטה המבוססת על מעבר לשתייה דיאטטית וקפיצה על מיני טרמפולינה, דיאטה שכוללת ימים בהם מרמים ואוכלים מאפינס.

זה לא סוד שמאתגר להיות אישה מלאה הבטוחה בעצמה. למעשה, מאתגר להיות אישה הבטוחה בעצמה, בעולם שעבר ריטוש פוטושופ , עולם המעריץ רזון כערך עליון. שומר מתמצתת מה שאני מרגישה לגבי הנושא, מספקת לי, ובתקווה גם לכן, מילים שמשמשות מנטרה ברגעים של חוסר ביטחון:

"[יש ימים] שאני קמה ואני מרגישה שאני לא מאמינה שמישהו אי פעם שכב איתי. בימים אחרים אני אישה בריאה, חזקה ויפה. צריך לזכור את הימים הטובים כשהימים הרעים מגיעים. זו עבודה ללא הפסקה: להרשות לעצמך לאהוב אותך…זה קרב מתמיד".

מודעות פרסומת

נקודת מפגש- צילום אנשים לבלוג Taking Pictures of Strangers

There's a fine line between showing curiosity to those around you and simply staring at
people. I sometimes feel like I'm only doing so so in not crossing that line. If I ever witness a burglary I probably couldn't tell you how tall was the burglar or what kind of car they drove. I always notice the clothes though. Be it new or old, brand name or plain, how it was cut and stitched. Roaming the world I see earrings and scarves, stripes and prints.

It's like flirting. First you casually look over. Then again. Then again. Each undiscerned look reveals some detail that I love- a colorful print on a sock, unique shoes (I'm really into espadrilles and moccasins these days) an interesting silhouette.

I used to be very shy. Friends who didn't know me back then refuse to accept his fact but there you go. Certain situations trigger a relapse so sometimes walking over to a stranger and asking them to take their picture can be hard. The Israeli author David Grossman calls this phenomenon "a shy person's show off" in his book Someone To Run With. When you act out as if something you're struggling with is trivial. At any rate, I've gotten to meet some very interesting and talented people this way. You can tell when someone loves to dress up if you look closely at their clothes, but I take a minute to consider if they seem open minded. Nice. Some people enjoy sharing the stories of their garments and where they got them. Others, a bit embarrassed in the lime light want it to be over.

The slide show exhibits some old photos I didn't share before, and some photos from the opening of Bezalel Academy of Arts' graduates' exhibition. I felt privileged to chat with some fresh graduates and take their picture next to their work. I've seen so much talent. Hope they all find their artistic way in the commercial world as well.

יש גבול דק בין סקרנות לעולם שמסביבך ובין בהייה באנשים. לפעמים אני תוהה עד כמה אני מצליחה לעמוד בו. סביר להניח שאם אחזה בשוד בנק לא יהיה לי מושג כמה גבוה היה השודד או באיזו מכונית הוא נסע, אבל אני תמיד שמה לב לבגדים. חדש ישן, מותג או לא, תיפור וגיזרה. הולכת בעולם ורואה עגילים וצעיפים, חולצות פסים והדפסים.

כמו פלרטוט. זה מתחיל במבט. ואז עוד עשרה. אבל קטנים ולא מובחנים. כל מבט מגלה פרט אחר שמלהיב אותי- הדפס על גרב, נעליים מיוחדות (בימים אלה אני בעיקר אוהבת אספדרילים/ מוקסינים) גזרה מעניינת.

פעם הייתי ביישנית, עובדה שלרוב אנשים שמכירים אותי כיום מסרבים להאמין לה, אבל היא עדיין נכונה. בכל מקרה בסיטואציות מסוימות זה חוזר כך שללכת ולבקש מאדם זר להצטלם עבור הבלוג יכול להיות קצת קשה לפעמים. דוד גרוסמן מכנה את התופעה בספרו "מישהו לרוץ איתו", "שוויץ של ביישנים". לעשות משהו שקשה לך אבל לא להקרין את זה אלא להיפך, לבוא עם ביטחון ותעוזה.

בכל מקרה יצא לי לפגוש בדרך הזאת הרבה אנשים מעניינים ומוכשרים. אפשר לדעת מתי מישהו אוהב להתלבש לפי הבגדים שלו, אבל אני מקדישה עוד כמה רגעים לשקול אם הוא נראה פתוח, או נחמד. יש אנשים שאוהבים לספר קצת על מאיפה קנו או סיפורים מאחורי. יש כאלה שהמעמד מביך אותם והם רוצים שזה יגמר כבר.

במצגת יש כמה תמונות ישנות שלא יצא לי לפרסם אף פעם, וכמה מפתיחת התערוכה של בוגרי בצלאל לפני מספר שבועות. בתערוכה היה לי הכבוד לפגוש מספר מבוגרי האקדמיה ולצלם אותם ליד התערוכה שלהם. הייתי עדה להמון כישרון. מקווה שימצאו את דרכם האמנותית גם בעולם המסחרי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

להיות או לא להיות #2

אני חושבת שהיה זה שייקספיר שהכניס לאופנה את הגולגולת כאקססורי, כשנתן להמלט לדקלם מונולוג שלם לגולגולת של ליצן החצר של אביו המנוח. ההתקבלות של הטרנד של הדפסי גולגולות שאני רואה בשנים האחרונות יותר ויותר היא לא ברורה מאליה, וגם מסקרנת.

ייצוג של גולגולות בתולדות האמנות הופיע לעיתים שכיחות בציורי ואניטס. סוג הציור הסימבולי שהיה נפוץ בעיקר במאות ה16-17 בהולנד הנציח גולגולות, פרחים ואוכל כמייצגים את ודאות המוות וארעיות החיים. ואניטס- יהירות/גאווה בלטינית היה סוגה דתית בה דרך הצגה של טבע דומם הודגשה הארעיות של ההנאות וההישגים בחיים הארציים.

קצת יותר קרוב לתקופתנו, אני אוהבת מאוד את השימוש של הבמאי טים ברטון בגולגולות ושלדים כמייצגים את עולם המתים החי והתוסס לעומת העולם הויקטוריאני שהוא מייצג בשחור לבן, במיוחד בסרט "כלת רפאים", אבל גם "בסיוט שלפני חג המולד" בו הדמות הראשית היא ג'ק סקלינגטון, שלד מפחיד שמואס בחג ההאלווין ורוצה לגנוב את חג המולד מסנטה קלאוס.

הסקירה הקצרצרה לא יכולה להיות שלמה בלי להזכיר את הגולגולת שהאמן דמיאן הירסט שיבץ בה 8,601 יהלומים. היצירה בשם "For the Love of God" היא יציקה מפלטינום של גולגולת מהמאה ה-18, יצירה שהיא ממנטו מורי– מילולית "זכור את המוות" סוגה אמנותית המזכירה גם היא לבני האדם שסופם למות.

אני חושבת לכן שהמסר הטמון בחזרה לאופנה בשנים האחרונות של הטרנד הוא ברור. צאו לבלות (בעודכן לובשות פריטים מהממים) ונצלו כל שנייה מהחיים בני החלוף שלנו. לי יש עוד איזה חמישים עבודות לכתוב ללימודים אבל אני אחיה בעקיפין דרככם..

אקססוריז נעליים וצעיפים של אלכסנדר מקווין

שרשראות של ליאת "תהיי בבקשה החברה הכי טובה שלי" גינזבורג המוכשרת

 וקצת אמנות להשראה.

ותודה רבה לינקי ואביטל

Mix But Don't Match

התחלות תמיד מתחילות, לפחות עבורי, בחרדה של השתלבות. האם אצליח להשתלב? ואחרי שחולף קצת זמן- האם אני משתלבת?

התמזל מזלי ובתוכנית התואר השני שאני לומדת בה יש קבוצה נחמדה והטרוגנית של בנות מעניינות ,מוכשרות ובעלות רצון אמיתי ללמידה, כך שאני מרגישה קבלה אמיתית, כזו שלאחר שנים של חוסר השתלבות אני לא לוקחת כמובנית מאליה.

יש לי זיכרון מוקדם של תובנה שלי מהי אופנה שמורכב מהרבה כללים של מותר ואסור, ובעיקר של אסור- אסור פסים כי זה מרחיב, אסור חולצות בטן, אסור ללבוש ג'ינס עם ג'ינס, ועוד ועוד. ספרים שלמים נכתבו על "מה לא ללבוש". לכן וכמעט לראשונה, אני שמחה להיות בת תקופתי- תקופה בה הכל מותר ודווקא השתלבות זו מילה גסה. אני מתכוונת כמובן לטרנד של הדפסים מנוגדים.

כמה שההדפסים יותר מתנגשים זה יותר טוב, ואני מדברת על שילוב הדפסים פרחוניים עם פסים ועם נקודות וצבע וגיאומטריה והכל ביחד בקקופוניה ויזואלית מרהיבה. טרנד גחמני שאולי מחריד כמה קלאסיקנים אבל שנותן אפשרות לשחק באופנה ולהיזכר בכמה היא כיפית ומשעשעת.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

משיכה חייתית


נעדרתי לזמן מה, ועכשיו אני חוזרת, אחרי התמודדות קצרה אך חשובה עם החיים, למה שבאמת חשוב- אופנה.

אופנה היא כיפית, ולמרות שיש הרבה מה לומר לטובת המראה הקלאסי, אי אפשר להכחיש שלפעמים הכי כיף והכי יצירתי זה למדוד שילובים לא קשורים ולשחק עם זה…

באקלים האופנה של היום, ולאור הטרנדים העכשוויים של צבעי הניאון, ההשפעה האינדיאנית וקולור בלוקינג- color blocking, יש תחושה של "הכל מותר" בכל הקשור לאופנה ואביזרים. כבר לא צריך להתאים צבעים ולוודא שאין התנגשות של הדפסים…עכשיו מה שמתאים ומה שנחשב הכי אופנתי זה התנגשות של צבעים מנוגדים והדפסים ועומס על חוש הראייה, מה שיוצר אופנה אולי כאוטית אבל מעניינת ומעוררת.

מה שאני הכי אוהבת בימים אלו זה הדפסי חיות! ואני לא מדברת רק על העובדה שיש הדפסי עור נחש ופרוות נמר בכל מקום.אני מדברת על ההדפסים החמודים ששל צלליות של חיות שמעטרות חולצות, סוודרים, שמלות, תכשיטים ואפילו עיצוב פנים!

הדפסי החיות הם פשוט כיפיים ואפשר לשחק איתם..הם בהחלט מהווים אתנחתא קומית 🙂

הנה מספר דוגמאות:

 

מימין לשמאל:

אני- סוודר מH&M , הדפס שועלים ואיילים

שמלה עם הדפס סוסים- H&M

קייטי פרי עם כובע של דובי-לא יודעת של איזה מותג אבל River Island מציעים גרסאות דומות של אותו הכובע 

ונסה הודג'ינס בכובע דוב מפרווה מזויפת- SpiritHoods

ראש אייל מקרטון- Urbanoutfitters.com (והם עושים משלוחים לישראל עכשיו…)

ראש אייל ורוד מקרמיקה- קניתי באיטליה

טבעת ארנבת ממתכת- Urbanoutfitters.com (אגב, זה הרבה יותר כבד ממה שזה נראה…)

מקווה שהענקתי גם לכן השראה להתחבר לצד החייתי שלכן!!!